כ-14,000 מטופלים ברחבי העולם עוברים את הטיפול הזה מדי שנה. הטיפול מתבצע באמצעות החדרת אלקטרודות לתעלת עמוד השדרה, דרכן מועבר גירוי חשמלי אל חוט השדרה במגמה לחסום או לשנות את הפעילות העצבית האחראית על הולכת הכאב אל המוח. הטיפול נוסה לראשונה להקלה על כאב בשנת 1967.
וא אושר על ידי ה-FDA רק ב-1989, להקלת הכאב בגב, בזרועות וברגליים, ועכשיו נלקח בחשבון ב-90% מהמקרים. המספר הזה הולך וגדל ככל שהאוכלוסייה מבוגרת יותר, וככל שהטיפול מתרחב למחלות אחרות.
גירוי שדרתי, שנקרא גם נוירוסטימולציה (גירוי נוירולוגי), הוא שליחה של שדרים חשמליים המפריעים למעבר אותות הכאב למוח. הטיפול המבוסס על החדרת אלקטרודות לתעלת עמוד השדרה, דרכן מועברים השדרים החשמליים. גירוי חשמלי זה נוצר על ידי קוצב הדומה לקוצב הלב וזה מה שמביא רבים לכנותו קוצב כאב. מטרת מאמר זה היא למפות את מי שמתאים ביותר לטיפול זה ועשוי להיתרם ממנו.
העניין הגובר בגירוי שדרתי
גירוי שדרתי בשימוש כבר כמה עשורים. הוא מומלץ במספר מצבים, כמו ניתוח גב שנכשל, פריצת דיסק צווארי או מותני, נוירופתיה ותסמונת כאב אזורי מורכב הם חלק מהמצבים שהטיפול יכול לעזור בהם. כאב לאחר ניתוחי לב או בית חזה, כאב ממקור לבבי שלא ניתן לשליטה על ידי טיפול תרופתי.
מכשירים קטנים יותר וחדשניים הרחיבו את מספר האנשים שיכולים לקבל את הטיפול. בנוסף לכך, מאמץ כלל עולמי להפחית את התלות במשככי כאבים אופיואידים, מעלים על נס את הטיפול ואת העניין הגובר והולך בטיפולים להפחתת כאב שאינם כוללים תרופות, ובכלל זה גירוי חשמלי בעמוד השדרה.
תקופת נסיון של גירוי שדרתי
שלא כמו טיפולים כירורגים רבים, גירוי שדרתי הוא טיפול המאפשר תקופת נסיון לפני שהמטופל מחליט אם הוא רוצה לעבור את השתלת האלקטרודות. תקופת הנסיון היא בת 7-10 ימים, במהלכם מתבקש המטופל לדווח על עוצמת הכאב במהלך היום והלילה.
זו גם הזדמנות למפות את המטופלים שסיכוייהם גדולים יותר להיתרם מהטיפול. סינון זה הכרחי משום שהטיפול אינו מתאים לכל אחד.
לצד זאת, רוב המטופלים שנמצאים כמועמדים טובים לטיפול, מדווחים על כ-70%-50% ירידה בעוצמת הכאב, כמו גם עלייה ניכרת בתפקוד היומיומי. גירוי שדרתי הוא אחד משתי דרכים בהן מתבצע גירוי חשמלי לטיפול בכאב.
הדרך השניה היא גירוי עצבי באזורים פריפיאליים (peripheral nerve field stimulation). ההבדל בין טיפול זה לטיפול בעמוד השדרה הוא במיקום הגירוי. אם בטיפול הראשון האלקטרודה מוחדרת לתעלת עמוד השדרה, הרי שבטיפול השני היא מוחדרת אל מתחת לעור, בסמוך לעצבים המעורבים בכאב. ניתן לשלב בין שתי הדרכים.
רופאים המבצעים גירוי שדרתי כוללים:
• מומחים ברפואת כאב (היחידים המורשים להשתמש בשיטה בארץ) • מומחים בהרדמה • נוירוכירורגים • רופאים המתמחים בשיקום • אורתופדים כירורגים המתמחים בעמוד השדרה
אחת השאלות שניתן לשאול את הרופא אצלו אתם שוקלים לעבור את הטיפול, היא איזה אחוז מהמטופלים בהם טיפל, המשיכו מהטיפול הנסיוני להשתלה. אחוז גבוה מעיד על בחירת מועמדים טובה.
מצבים של כאב כרוני המטופלים בגירוי שדרתי
מצב המוכר בתסמונת ניתוח גב כושל הוא אחד המצבים השכיחים ביותר בהם מוצע הטיפול. המונח מתאר מטופלים לאחר ניתוח אחד או יותר בצוואר או בגב, שנכשלו בהקלה על כאב בגב תחתון, רגל (דלקת בעצב הסיאטי או פריצת דיסק מותנית) או יד (כאב צווארי).
לטיפול יש פוטנציאל להקל גם על מצבים כמו: דלקת הקרום העכבישי (Arachnoiditis) מחלה נוירופטית כרונית הנגרמת על ידי דלקת והצטלקויות של הקרום העכבישי של המוח. כאב כרוני בגב תחתון – עם או ללא כאבים ברגל כאב כרוני בצוואר – עם או ללא כאבים ביד תסמונת כאב אזורי מורכב נוירופתיה פריפרית (Peripheral neuropathy) – כאב שורף תמידי ברגליים שמקורו בעצבים רחוקים תעוקת חזה (Refractory angina) – גורמת לכאבים בחזה, קוצר נשימה ועייפות
מתי טיפול בגירוי שדרתי אינו מומלץ
גירוי חשמלי, בדרך של גירוי שדרתי או של גירוי עצבי של אזורים פריפיאליים, לא מתאימים לכל אחד. אלה הם המצבים בהם לא מומלץ לנקוט באחד מן הטיפולים הללו: • במצב של דלקת מערכתית או דלקת באזור בו אמורה האלקטרודה להיות • במצבים של שימוש בקוצב לב • במצבים של דכאון חמור או מצב פסיכיאטרי אחר העלול להשפיע על הכאב • דימום לא מטופל • התמכרות לסמים • מחקרים מראים גם שימוש בטבק מקושר לתוצאות הגרועות ביותר של הטיפול
תהליך השתלת האלקטרודות
הטכנולוגיה של גירוי שדרתי משתנה במהירות, אבל זהו תהליך טיפוסי:
1. הרדמה מקומית 2. הרופא מחדיר מחט אל האזור של תעלת עמוד השדרה, שנקראת גם החלל האפידוראלי. המחט נושאת מיתרים מבודדים דקים בעלי מוליכות חשמלית. 3. ייתכן שהרופא יזיז חלק מלוחית העצם (Lamina), המכסה את גב עמוד השדרה, כדי למקם את המיתרים. 4. האלקטרודות הקבועות מושתלות. המיקום משתנה בהתאם לגודל ולנוחות של המטופל. זה יכול להיות בבטן, בחזה או בישבן. 5. המיתרים מחוברים לאלקטרודות.כמו לאחר כל פעולה פולשנית, גם פה ייתכנו כאבים לאחריה. החלמה מלאה תושג לאחר כ-3 שבועות. במצבים מסוימים תוגבל פעילות פיזית למשך 3 חודשים שלאחר הפעולה.
תהליך ההכרות עם הטיפול
בעוד ניתן להפעיל את האלקטרודה מייד לאחר שהושתלה, מומלץ להמתין עד שהנפיחות באזור תפחת. יש לטעון את האלקטרודות, אולם גם במהלך הטעינה השפעתן אינה חולפת. ניתן לכבות אותן בכל עת, ויש הממליצים לעשות זאת בזמן נהיגה. כמו כן, מומלץ ללמד אדם נוסף מלבדכם לכבות אותן, לכל מקרה שבו אתם לא תוכלו לעשות זאת.
MRI וגירוי שדרתי
בעבר, מטופלים אשר נזקקו ל-MRI לא היו מועמדים טובים לגירוי השדרתי, מאחר וקרינת ה-MRI היוותה סיכון לאלקטרודות. כיום ישנם מכשירי MRI הנחשבים לבטוחים גם למטופלי גירוי שדרתי. זהו חידוש מהפכני, מאחר ורוב המטופלים הסובלים כאב, נזקקים ל-MRI.
מערכת אלחוטית ומזעור הופכים את ההליך לפחות פולשני
הגירוי השדרתי הופך לפחות ופחות פולשני הודות לתהליך המזעור של האלקטרודות. ככל שהן קטנות יותר, גם החתך הדרוש כדי להחדירן, קטן יותר. נכון להיום החתך הוא בגודל של גפרור.
מערכת אלחוטית חדשה לוקחת את המזעור צעד קדימה. המיתרים, האלקטרודות והמוליכים מוחדרים אל החלל הספינאלי באמצעות מחט חלולה. אנטנה קטנה המולבשת, שולחת תדרים באופן אלחוטי אל החיבורים החשמליים שבחלל הספינאלי. זה מבטל את הצורך בניתוח מאסיבי יותר להחדרת המכשור, ובסופו של דבר גם להחלפתו. זו גם הימנעות מהפוטנציאל לזיהום או גירוי באזור ההשתלה.
נטען או לא נטען – בעד ונגד
מכשור נטען הוא לרוב קטן יותר ועמיד יותר. החסרון הוא בצורך לטעון אותו על בסיס קבוע. מכשירים שאינם דורשים טעינה, הם פשוטים יותר לתפעול יומיומי, אבל דורשים הליכים כירורגיים כדי להחליף סוללות. זה יכול להתאים למטופלים המאותגרים טכנולוגית.
למצוא טיפול יעיל לכאב כרוני, ובמיוחד כאבי גב וצוואר, עלול להיות מאתגר. כשניתוח או טיפול אחר הם לא מוצלחים, או שאינם אופציה, גירוי שדרתי או גירוי עצבי של אזורים פריפיאליים, עשויים להציע הקלה ולשפר את התפקוד היומיומי.
על פי הספרות המקצועית, נמצא כי גירוי שדרתי יעיל למספר מצבים של כאב כרוני, כמו כאב גב, כאבי צוואר ותסמונת כאב אזורי מורכב, אשר אף טיפול אחר לא הציע הקלה בהם.
גירוי שדרתי הוא טיפול הפיך
שלא כמו הליכים כירורגיים אחרים, גירוי שדרתי הוא טיפול הפיך. אם אדם מחליט בכל רגע נתון שלא להמשיך בטיפול, כל המכשור יכול להישלף החוצה בקלות יחסית וללא כל נזק לעמוד השדרה.